מה היו שנות הזהב של הסטריפטיז במרכז ישראל?

כל מי שלא חווה את תל אביב בתחילת שנות ה-2000 לא יבין את געגועיהם של אותם לקוחות רגילים בחיי הלילה. זו הייתה תקופה שבה הסטריפטיז (הספנות) בישראל באמת פרח. עשרות מועדונים, מאות רקדנים, אלפי לקוחות בכל לילה. ניאון, קטיפה, שמפניה, והתחושה שהמסיבה לעולם לא תיגמר. היא נגמרת. אבל הזיכרונות נשארים – וראוי לשמר אותם.

איך נראתה בירת הסטריפטיז הישראלית בשנות ה-2000?

מוקד התעשייה היה המשולש שבין תל אביב, רמת גן ובת ים. כאן התרכזו המוסדות העיקריים, החל ממועדוני עילית עם קוד לבוש ועד ברים במחירים נוחים שבהם בירה הייתה זולה יותר מנסיעה באוטובוס. רחוב אלנבי, אזור התעשייה של רמת גן ורחובות צדדיים שקטים – שלטים עם צלליות של רקדניות ריצדו בכל מקום.

למוסדות האייקוניים של התקופה היה אופי משלהם וקהל לקוחות משלהם. חלקם היו מפורסמים בזכות יופיים המזרח אירופאי – אוקראיניות, רוסיות, מולדוביות – שבאו להרוויח שקלים ארוכים. אחרים הסתמכו על נשים מקומיות בעלות רקע צבאי ואופי של צברים. אחרים ערבבו הכל וכבשו את האווירה – מוזיקה רועשת, מנות נדיבות של אלכוהול ותחושת מתירנות.

ערב טיפוסי החל בסביבות אחת עשרה. הקהל היה מתאסף לאחר ארוחת הערב במסעדות – אנשי עסקים לאחר משא ומתן, קבוצות חברים, תיירים המחפשים הרפתקאות. עד חצות, האולם היה מלא עד אפס מקום, והמופע המרכזי היה מתחיל. רקדנים היו מתחלפים על הבמה, מלצריות היו מגישות שמפניה יקרה מדי, ובחדרים פרטיים היו פתורים עניינים בעלי אופי שונה לחלוטין. כיום, הזמנת מופע ארוטי בבית היא קלה ונוחה יותר – אפשר לראות את הבנות הכי שוות באתר israelstripper.co.il בכמה לחיצות, בלי תורים או שליטה פנים אל פנים.

מי ביקר במועדוני חשפנות בתל אביב וכמה הם הוציאו שם?

קהל תור הזהב נחלק למספר קטגוריות. הראשונה הייתה אנשי עסקים מקומיים ברמה בינונית, שעבורם המועדון היה שלוחה של המשרד. כאן נערכו עסקאות, נחגגו חוזים ונוצרו קשרים. בעל החברה היה מביא שותפים, מזמין שולחן באזור ה-VIP ומפגין נדיבות – זה עבד טוב יותר מכל פרזנטציה בחדר הישיבות.

הקטגוריה השנייה הייתה תיירים. אורחים דוברי רוסית מברית המועצות לשעבר, אירופאים המחפשים את האקזוטי, יהודים אמריקאים בחופשה. עבורם, חשפנות ישראלית הייתה חלק מהתוכנית – כמו ים המלח או שוק הכרמל, רק אחרי השקיעה. חבילות הטיולים כללו לפעמים ביקורים במועדונים באופן לא רשמי – המדריכים ידעו את הכתובות הנכונות ולקחו חלק.

השלישית הייתה צעירים במסיבת רווקים (מסיבת רבקים). פרידות צבאיות, סיום לימודים, חתונות – כל אירוע התאים לכינוס קבוצה וללכת להסתכל על נשים עירומות. זה היה טקס, טקס מעבר, חובה לכל גבר ישראלי שמכבד את עצמו.

המחירים היו מגוונים. עלות הכניסה נעה בין 50 ל-150 שקלים, תלוי במעמד המקום. המשקאות היו מופרזים; בקבוק ויסקי ממוצע יכול היה לעלות 500-700 שקלים. ריקוד פרטי התחיל ב-100 שקלים לשיר, וחדר VIP לשעה התחיל ב-1000 שקלים. אורח נדיב יכול היה בקלות לתת טיפ של 2000-3000 שקלים לערב, לא כולל טיפים. המחירים של היום לסטריפטיז פרטי בישראל כנים יותר – רשימת המחירים המלאה זמינה באתר bananot.net, ללא תוספות נסתרות.

אילו סיפורים מסופרים על מועדונים אגדיים?

כל מקום איקוני היה מוקף במיתוסים. איפשהו, פוליטיקאי מפורסם נראה לכאורה בחברת שתי בלונדיניות. איפשהו, פרץ קטטה בין מאבטחים לרשויות הפשע. איפשהו, רקדנית בשם כרמן או ונוס ביצעה פעולות על עמוד שעדי ראייה עדיין זוכרים בנשימה עצורה.

המציאות, כמובן, הייתה פרוזאית יותר. רוב הערבים עברו ללא אירועים מיוחדים – מוזיקה, אלכוהול, ריקודים, מונית הביתה. אבל האווירה יצרה תחושה של שייכות למשהו אסור ומרגש. גם אם לא קרה שום דבר מיוחד, עצם הנוכחות במקום כזה הרגישה כמו הרפתקה.

רקדנים של תור הזהב היו קאסטה נפרדת. רבים הגיעו ממזרח אירופה באשרות עבודה או תייר – אז, זה עדיין לא היה עונש כה חמור. בנות הפכו לכוכבות במסעדות שלהן, צברו קהל לקוחות נאמן והרוויחו סכומים שחבריהן בבית יכלו רק לחלום עליהם. כיום, אמנים עובדים תחת שמות במה, מפרסמים פרופילים ב-bananot.net ומחכים רק לך.

למה התקופה הזו לא יכולה להימשך לנצח?

שנות הזהב נשאו את זרעי ההרס שלהן. תוכניות מס אפורות, מהגרים בלתי חוקיים, רשתות הגנה פלילית – כל זה הצטבר וחיכה בפתח. כשהממשלה החליטה להשיב את הסדר על כנו, היה די והותר חומר כדי לסגור את העניינים.

אבל אלה לא היו רק ההפרות. החברה השתנתה – הפמיניזם צבר תאוצה, מפלגות דתיות צברו תאוצה, והשיח הציבורי על תעשיית המין הפך לביקורתי יותר ויותר. מה שנראה כחלק נורמלי מחיי הלילה בשנת 2003 נתפס כשריד מהעבר בשנת 2013.

האירוניה היא שסגירת המועדונים לא הרגה את התעשייה; היא רק שינתה את הפורמט שלה. הזמנת חשפנית לביתך בישראל קלה מתמיד. סטריפטיז פרטי בישראל הפך לסטנדרט עבור אלו שמעריכים מופע ארוטי איכותי ללא עיניים סקרניות. ניתן להזמין חשפנית למסיבת רווקים בתל אביב או בהרצליה בכמה לחיצות דרך modelsescort.biz – ואיכות המבצעים עולה לעתים קרובות על מה שהמועדונים הציעו אפילו בימי הזוהר שלהם.

אז, נוסטלגיה לשלטי ניאון היא נורמלית. אבל מבט כנה על תור הזהב מגלה שהוא לא היה כל כך זהוב. היו תוספות, תורים, שותפים לשולחן אקראיים וסיכון לבדיקה משטרתית. הפורמט המודרני של “הספנית עד הבית” (חשפנית עד הבית) חף מהחסרונות הללו. אבולוציה התרחשה – והיא הועילה לכולם מלבד בעלי מועדונים פרטיים.